להקשיב קצת אחרת
- inbalnvc
- 13 בפבר׳ 2023
- זמן קריאה 2 דקות
כמה אני אוהבת לקרא פוסטים ישנים.
פוסט מ 2018, עת הנוער הביתי היו גורים-ות.
יושבים לאכול ארוחת צהריים אחרי בוקר קצת מבאס.
האחת אומרת לאח שלה: "למה לא שמת את הסיר של הנודלס על השולחן?"
אני רואה איך הוא תוקע בה מבט, הלב שלו מתכווץ, העיניים מצטמצמות, והתגובה הארסית בדרך בדרך.
אני: "שמעת האשמה בשאלה שלה?" הוא: "לא האשמה. אני שומע שיש לה ציפייה שאני אשים את הסיר על השולחן ואז שהיא מאוכזבת ממני שלא עשיתי את זה בשבילה".
אני: אתה יודע, אני שמעתי בזה סקרנות, ואת השאלה בפשטות. למה לא שמת את הסיר על השולחן? תראה באיזו קלות אנחנו נותנים לפרשנויות שלנו את הדברים להשתלט עלינו, ואז אנחנו מגיבים מתוך המקום הזה..
היא: כן, כי שמת את כל האוכל על השולחן, ואת הנודלס שאני אוהבת לא שמת.
אני: אז היית רוצה שהוא ידע שזה משהו שאת אוהבת ויזכור לשים אותו על השולחן?
היא: כן.
אני: היית רוצה לדעת שאכפת לו ממך?
היא: מהנהנת תוך כדי אכילת הנודלס.
הוא: זה לא שלא אכפת לי ממנה, פשוט לא חשבתי על זה.
אני לשניהם: תראו איזה יופי. שניכם הייתם רוצים שיזכרו שמתחת לאמירות שלכם, יש כוונה טובה.
כמה זה חשוב שנזכור את כוונת הלב, ונניח את הנחת הטוב. שאף אחד מאיתנו לא רוצה להזיק או לפגוע באחר.
ותראו באיזו קלות חלופת המשפטים ביניכם היתה יכולה להסתיים במריבה גדולה, בגלל הפרשנויות שכל אחד יכול היה להשליך על המעשים של האחר, כשהכוונות לא היו זהות בכלל לפרשנויות.
אני אליו: אתה יודע, הרבה פעמים אני אומרת להורים "הוא לא עושה נגדך...." ואז הוא משלים: "הוא עושה לטובת עצמו" (אני עם פה פעור, נרגשת, יש! דברים מחלחלים וזה בכלל לא משפט שאין פעם אמרתי לכיוונו).
היא: אז בפעם הבאה תשים את הנודלס על השולחן!
אני: את יכולה לנסח את זה כבקשה שתהייה נעימה לו לשמוע?
היא: כן. אתה יכול בפעם הבאה להשתדל זכור לשים גם את הנודלס על השולחן?
ממשיכים לאכול אני מחייכת לעצמי בנחת.
Comments