לא מדברות עם אנה / לידר הראל

אנה ונטע היו חברות, ועכשיו הן כבר לא. למי מאיתנו זה לא קרה? הסיפור מסתבך כשהחברות של אנה מפסיקות לדבר איתה והיא נשארת לבד, מוחרמת. "לא מדברות עם אנה" הוא סיפור על ילדות וטרום נעורים, הוא סיפור על מערכות יחסים. הוא סיפור על חוסר ביטחון, על חברויות ועל משפחות. הוא נוגע ברבדים העמוקים של החיים - משפחה, חברות, והעצמי, ואיך הכל משפיע על הכל, במודע וגם שלא. את "לא מדברות עם אנה" לידר כותבת משתי נקודות מבט, האחת של אנה והשניה של נטע, והקטע המדהים הוא שברגישות ובחוכמה לידר לא מקרבנת את האחת ולא מאשימה את האחרת. אין כאן את המסכנה ואת האשמה, אין כאן את החזקה והחלשה, אין את הפוגעת והקורבן, יש כאן סיפור על שתי ילדות שבו למעשים יש השלכות, יש בו כאב וגם עוצמות. בקריאה אפשר למצא את עצמנו מזדהות עם כל אחת מהן, ולכאוב את הכאבים של שתיהן גם כשאנחנו לא מסכימות עם המעשים. זה לא סיפור על הטובה ועל הרעה, הנסיכה והמכשפה. זה סיפור אנושי שיתכן מאוד שכל אחד ואחת מהילדות והילדים שלנו יתקלו בו במהלך חייהן־ם, אני יודעת שאני נתקלתי בו לא אחת בחיי. כילדה, כנערה וכבוגרת. זה סיפור שמספר על חרם שקט, מבלי ליפול למלכודת של "ספר דידקטי" מאוס שמאכיל אותנו במסר עם כפית. "לא מדברות עם אנה" כתוב ברגישות ובחוכמה, ולמרות שהוא ספר לנוער קראתי אותו בשקיקה ובסקרנות, הוא לא מתיילד ולא מתנחמד יתר על המידה. מומלץ לגילאי 8-13, ואפשר גם לפני כי הוא ממש מזמין לשיח, וכמו שכבר הבנתן־ם גם אתן־ם תוכלו להנות ממנו, אני נהניתי ממנו מאוד, ועכשיו אני משחררת את העותק שלי לבת ה 11.5. אני בטוחה שהיא תהנה ממנו לא פחות ממני.