איך לג'נגל את החיים עם ילדים קטנים

אמא אחת, שלושה ילדים, בשלב כלשהו של היום כולם ירצו משהו בו זמנית.

האם עלינו לתת מענה מדוייק לכל הבקשות בעת ובעונה אחת?

גם אם נרצה, לא נצליח.

הנה תסריט אפשרי, שבו אמא +3.

האחת תינוקת בהתקף גזים, השניה בדיוק קיבלה מכה והאחרת רוצה עכשיו סיפור.

לכאורה, מדובר בתהליך טבעי של האמא שהתפצלה לשלוש - הגיוני בסך הכל.

אז איך יוצאים מזה?

הסוד הגדול הוא ביצירת סדרי עדיפויות יחד עם תמלול התיעדוף ומתן התייחסות לכולם, גם אם לא מענה מדוייק לבקשה.

קחו למשל את התגובה הבאה:

"ווואאוו!! כולכן ביחד זקוקות לי,

אני רק אחת. בואו נראה מה אפשר לעשות.

קודם אני אטפל במכה כי כואב ומאוד לא נעים, ותראו, אני עושה את זה תוך כדי שיש פה גרעאפס שמחכה כבר לצאת.

את הסיפור אני ממש אשמח להקריא, רק נחכה כמה דקות שאוכל לשבת, כי כשאני מנענעת את התינוקת אני לא יכולה לשבת.

תבחרי בינתיים סיפור, אני מקווה להתפנות ממש עוד מעט.

וואו, איזה ספר נפלא בחרת, אני אוהבת להקריא אותו.

וואו, הנה היא נרגעה, וגם את שקיבלת מכה.

ננשום רגע, תתמקמו יחד על הספה, ותשאירו לי מקום באמצע.

אני הולכת לשתות מים ובאה להקריא לנו סיפור."

מה יש לנו כאן?

גם מענה לתינוקת הבוכה שאי אפשר להניח בצד, התייחסות לילדה שקיבלה מכה, תשומת לב והרגעה,

הפניית תשומת לב לצרכים של התינוקת ולחוסר האונים שלה.

ישנה גם התייחסות לבקשה לסיפור, וגם הסבר למה לא יכולה ממש ממש עכשיו, ושמירה על תקשורת והתייחסות לספר הנבחר.

וברגע של רגיעה, הזמנה לשבת על הספה ועצירה לאמא לשתות כוס מים.

כוס המים הזו מגלמת בתוכה כל כך הרבה צרכים..

מעבר לפיזי של שתיה ושל החזרה לגוף את מה שהוא זקוק לו.

הנראות, לדעת לקחת מקום, הפאוזה להסדיר נשימה, לחזור רגע לעצמי, להתאפס, לנשום, להיות נוכחת ולא ''מתקתקת'' עוד משימה וסימון וי על להקריא סיפור.

זה ממש עוזר להתפנות ולחזור לנוכחות ולמודעות.

גילוי נאות

סביר להניח שאני הייתי מכינה קפה אחרי סשן כזה של ג'ינגול

אז ההצעות הן:

מנשא לתינוק / כדור פיזו' ,

סדרי עדיפויות.

הרבה תמלול.

וכוס מים, או קפה :-)