אתגרי רשת

אתגר נובמבר רץ ברשתות השונות, לא רק בישראל. זה התחיל מחודש המודעות לסרטן הערמונית ועבר אדפטציה של הנוער לאתגר של חודש ללא שימוש בפורנו וללא אוננות. יש לו המשך מאתגר אף יותר, בחודש דצמבר - שבו מאוננים כל יום לפי מספר היום בחודש. ביום הראשון פעם אחת, עד היום האחרון - 31 פעמים. כן, מה שקראתן.

בכל תקופה יש איזה אתגר חדש שרץ ברשת, חלקם חוזרים על עצמם בעקביות כמו אלו, וחלקם פשוט מציפים כמו כל טרנד כזה או אחר.

הילדות-ים והנוער נחשפים לאתגרים הללו מהרשתות החברתיות ומהמעגלים החברתיים שלהם.

אפשר להמנע מחשיפה לתכנים הללו ע''י איסור שימוש באפליקציות הללו וגם באיסור תקשורת חברתית באופן כללי , ואפשר להיות הורים מתווכים, מעודכנים ומחנכים.

בעיני, הדבר המשמעותי הוא לעזור לילדות-ים ולנוער שלנו לפתח חשיבה עצמאית וביקורתית, לראות טרנדים, ולפגוש אתגרים ולשאול את עצמם אם זה משהו שמתאים להם, לזהות סכנות ולהתריע בפנינו כשהם-ן חושדות-ים שמישהו עלול להפגע.

דווקא בתחילת גיל ההתבגרות יש לנו אפשרות גדולה יותר לפקח על מה שהחבר'ה שלנו עושים ברשתות, וללמד אותם איך להתנהל במרחבים הללו. ככל שיתבגרו הם לא יבקשו מאיתנו אישור להתקין אפליקציות, ולכן אז אני מעדיפה להתחיל לתווך את העולם הוירטואלי מגיל צעיר ולא לאבד את המומנטום.

אגב, עם כל אחד מילדי זה הגיע בשלב אחר ובגיל אחר, מאוד אינדווידואלי ותלוי סיטואציה. בת ה 11 ממש לא בעניין, והבכור התחיל להתעניין כבר בגיל הזה וקצת לפני. ואני לא מדברת רק על הטיק-טוק. זה נכון גם לשימוש באינסטגרם, פייסבוק ואפילו ביוטיוב. כל מקום שבו הם נחשפים לתוכן חופשי ויכולים לפתח אינטראקציה בתגובות.

אז אני נמנעת מלשים קו גבול של גיל, מאמינה שכל אחת ואחד מאיתנו מכירים את הילדים שלנו ויודעים עם מה הם מסוגלים להתמודד.

כמה דברים שחשוב לתת עליהם את הדגש בפני עצמנו ובפני הילדות-ים שלנו בכל הנוגע להתנהלות ברשת:

1. לא למסור ברשת פרטים אישיים. כמה שפחות לחשוף כך עדיף.

2. להפעיל חשיבה ביקורתית ולפתח איתם שיחות בנושא במקום לנאום נאומים חד צדדיים: מה הטעם באתגר הזה? מה התרומה שלו? מה הסכנה שבו?

לא כל אתגר הוא סכנה. יש אתגרים שהם יותר סכנה ממה שנדמה שהם (כמו לבלוע כף שלמה של קינמון, יש חבר'ה שהגיעו למיון עם כוויות בלוע ובוושט בגלל השטות הזו). ויש אתגרים שהם יותר בקטע של ''לעורר מודעות'' כמו אתגר דלי הקרח שהיה בזמנו לעורר את המודעות למחלת ה ALS.

3. מצד שני, חשוב שאנחנו כהורים ננסה להוריד רמות שיפוטיות וביקורתיות, על מנת לשמור על אפשרות לתקשורת פתוחה. כל עוד האתגר לא מסוכן והוא רק בגדר ה''שטות'', תנו להם להתנסות, לצחוק. אפילו תנסו לקחת חלק (אפשר גם רק בלצלם אותם עושים את האתגר) ככל שאנחנו נהיה פחות מבוהלות וביקורתיות, כך הם יותר ישתפו אותנו. ככל שהם יותר ישתפו, יש לנו יותר אפשרות לבקרה ולתיווך.

4. לחבר'ה החדשים ברשתות החברתיות אני מציעה תמיד להורים לעשות הסכם עם הילדים, שבמשך תקופה (לא חייבות לתת לה דד ליין) יש להורים גישה לאפליקציות, רצוי בנוכחות הילדות-ים ולא בהחבא. באופן יזום לשבת יחד עם האפליקציה ולגלול. לבדוק לאיזה תכנים הילדות-ים נכנסים, מה הם עושים שם, איך מתנהלת התקשורת שלהם שם. לדבר על הכל. אם משהו לא נראה לכן, נהלו שם שיח עם הילדים.

5. אם יש ספק אין ספק. כשהילדות-ים היו קטנים דיברנו איתם כל סודות שנעים לשמור לעומת סודות שלא נעים לשמור. כך גם לגבי ההתנהלות שלהם ברשת, לבקש מהם שאם הם רואים משהו שעלול לפגוע במישהו, אם מישהו מהחברות'ים נסחפים אחרי תוכן בעייתי - לפנות אלינו כדי שנחשוב יחד איך לפעול. יש לנו אחריות על עצמנו, וגם אחריות חברתית.

6. לזכור שהרשתות החברתיות הן חלק מהעולם החברתי שלהם, גם הפיזי וגם הוירטואלי. בדיוק כמו שהפייסבוק בשבילנו.

7. חשבונות ברשתות החברתיות השונות - להגביל את החשיפה לחברים-ות בלבד ולא לאפשר חשיפה ציבורית. לדבר על מה כן אפשר להעלות ברשת ומה עדיף שלא.

8. במקרה של חשיפה לבריונות רשת, הפצת תמונות/סרטונים, הטרדות מיניות ועוד שאר התחלואות - להכיר את מוקד 105 המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת. אפשר לפנות ביחד ואפשר שהילדים/ נוער יפנו בעצמם.

יש עוד הרבה דברים שחשוב להעביר לילדינו בנושא, גם בהתנהלות שגרתית של וואטסאפ:

* מה שאתם לא רוצים שכולם ידעו, אל תפרסמו ברשתות / וואטסאפ. צילומי מסך יכולים להיות מופצים כאש בשדה קוצים.

* לא לקחת חלק בפעילות בריונית, לא לצפות ולא להעביר סרטונים או תמונות פוגעניות.

* לזכור שהשיח הכתוב עלול להתפרש אחרת משיח מילולי, בהעדר מחוות גוף, פנים, אינטונציה, מבט עיניים. צריך ממש ללמד את אופן התקשורת הזה שאנחנו חייבות להודות שגם כמבוגרות אנחנו לפעמים נופלות בו.

זה כבר נהיה ארוך ויתכן ששכחתי עוד דברים ואוסיף אותם בהמשך. אם יש לכן מה להוסיף, אשמח לקרא איך אתן מתנהלות בנושא הזה.

וכרגיל, אזכיר שככל שתהייה לנו תקשורת טובה, פתוחה וכנה עם הילדים-ות והנוער שלנו כך יהיה לנו קל יותר לעזור, לתווך, להנגיש ולפקח באווירה חיובית על הנעשה.